גולשירזיאן נ' חבה גלמור -רשף בטחון (1993)בע"מ

החלטה

ביום 25/7/2011 הגישה המשיבה כתב תביעה וביום 30/8/2011 הגישה כתב תביעה מתוקן.

ביום 4/9/2011 הגישה המבקשת כתב הגנה.

הצדדים זומנו ליום 9/1/2012 לישיבת גישור.

משהמבקשת זומנה כדין לדיון (אישור מסירה מ- 24/8/2011) אך לא התייצבה - ניתן פס"ד ע"פ עילות התביעה (7,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25/7/2011 ועד לתשלום בפועל) ונפסק כי המבקשת תשא בהוצאות המשיבה (500 ₪);("פסה"ד").

ביום 10/1/2012 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין, הבקשה שבפנינו. יצויין כי הבקשה נשלחה ישירות מאתר לשכת עוה"ד לתיק סגור ומשכך, לא הובאה בפניי.

נטען בבקשה כי יש לבטל את פסה"ד מכוח שק"ד ביה"ד מן הטעם שמועד הישיבה לא נרשם ביומני המשרד בשל טעות אנוש ועל כן לא התייצב ב"כ המבקשת ולא הוזמן נציג המבקשת; כי מדובר במקרה חריג וב"כ המבקשת מצר על כך בפני ביה"ד והצד שכנגד; כתב ההגנה מראה כי למבקשת סיכויי הצלחה גבוהים בהוכחת טענותיה; ב"כ המבקשת מותיר לשק"ד ביה"ד את עניין פסיקת ההוצאות , בשל העדר התייצבות לישיבת הגישור.

לבקשה צורף תצהיר של מר עידן אבן, מתמחה במשרד ב"כ המבקשת.

ב- 26/6/2012 הוגשה בקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצל"פ (תיק 01-25745-12-3) לגביית סכום פסה"ד, עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסה"ד. במסגרת זו, בבחינת מלוא המסמכים שבתיק, הוברר כי הוגשה בקשה לבטול – למחרת פסה"ד.

ביום 11/7/2012 הגישה המשיבה תגובתה (אציין כי המשיבה הגישה תגובתה בכתב יד תוך ציון כותרת הליך עב4773/06 ותוך ציון שמה של כבוד השופטת א. גילצר) ולפיה מתנגדת היא לביטול בשל טעות אנוש ומבקשת קיום פסה"ד בשל חוסר אחריות המבקשת וב"כ.

לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה לה להלן הכרעתנו -

תקנה 49 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת כי במקרה בו נתבע הוזמן כדין אך לא התייצב לדיון, רשאי ביה"ד לדון בתביעה כאילו התייצב לדיון או ליתן פס"ד כאמור בתקנה 43(א).

משהוזמנה המבקשת כדין ולא התייצבה - ניתן פסה"ד על יסוד כתב התביעה.

נפסק, כי בבוא ביה"ד לבחון בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד, במסגרת שיקול דעתו, יבחן שתי שאלות: ראשית, הסיבה לאי הגשת ההגנה או לאי התייצבות ושנית, סיכויי ההצלחה של התביעה / ההגנה, באם יבוטל פסה"ד.

הלכה פסוקה היא כי לשאלה הראשונה חשיבות משנית ואילו שאלת סיכויי ההצלחה - היא העיקר (ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאל שמואלי ז"ל (2010)).

לצד זאת נקבע כי יהיו מקרים בהם מחדלו של בע"ד או זלזולו בהליך המשפטי ובחובותיו, יהיו כה משמעותיים, עד שיהא בהם כדי להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים [רע"א 7657/11 אברהם גריסרו נ' דניאל ברמן (18/6/2012) וההפניות שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא- הוצאה לאור) (1995) בעמ' 284].

מן הכלל אל הפרט-

אי התייצבותה של המבקשת נעוצה, ולו במובן מסוים, ברשלנות ב"כ המבקשת. כפי שנפסק, אין זו סיבה בעלת ערך לכשעצמה בשאלה האם לבטל פס"ד (תע"א (ת"א) 2030/09 בקיר יוסף מוסטפא נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ (מיום 11/7/2011).

יחד עם זאת - בנסיבות העניין, אין אי ההתייצבות עולה כדי זלזול בוטה בהליך המשפטי ובחובות המבקשת ע"פ דין. זאת בשים לב לכך, כי כתב ההגנה הוגש במועדו. כמו גם בכך, כי הבקשה לביטול פסה"ד הוגשה כבר ביום 10/1/2012 (למחרת) ואין עסקינן בהתנהלות או בקשה שממהותה נועדה למשוך ההליכים המשכות סרק או תוך ניצול לרעה.

יתרה מכך, מעיון בכתב ההגנה, לא ניתן לאמר כי אין סיכוי להגנה או שסיכוייה קלושים בהכרח ובמיוחד נוכח השלב המוקדם בו מצוי ההליך (דב"ע נה/3-139 גן המוסיקה בע"מ ואח' נ' בתיה מולדבסקי, פד"ע לא, 188).